<h1>סימני התרומה לסימן ס"ד</h1>
<h2>דף קיג.</h2>
ואם עשה גבינות בדפוס של עכו"ם שקורין אותם פיישיילייש שעשה בהם עכו"ם גבינות שלו ביומו וגם מלחן העכו"ם אפ"ה הגבינות של הישראל ואע"פ שמלחן הישראל ונתנן שם אומר מורי רבינו דמותרי' משום שהמלח אינו מפליט מה שבלוע בתוך העץ ובמתכת ובחרס ובאבן וא"כ הוי כמו טהור מליח וטמא תפל דמותר אך לכתחלה הוי אסור לעשות שם גבינה משום הרחק מן הכעור ומן הדומה לו אבל בדיעבד שרי וכן הוא רגילות לתת מלח בקערה יבשה או בקדירה יבשה שהיה בהם בשר ונותנין מאותו מלח בתבשיל של חלב או איפכא והיינו טעמא שמלח אינו מפליט מה שבלע בדבר שאינו אוכל ואותן מדוכות של עכו"ם צריכין הגעלה לפי ששופכין שם שמנונית נבלה הרותח עם שומן או עם פלפלים ואפי' מדוכות של אבן צריכין הגעלה. והא דתנא בתוספתא דזבחים כלי אבנים אין צריכין מריקה ושטיפה אלא מדיחן במים רותחין כלו' מגעילן וכן לעיל תניא ר' שמעון אומר קדשים קלים אין טעונין מריקה ושטיפה אלא מדיחן שנותן טעם. וההוא מדיחן היינו מגעילן מדקתני נותן טעם ועוד פשיטא דקדשים קלים לאחר שהם נותר בכלי נחשת טעונין הגעלה ואפי' תרומה דלא גרע מגיעולי עכו"ם ואינו ממעט קדשים קלים אלא ממריקה ושטיפה דהיינו בצונן לאחר הגעלה (צ"ו) וכן איתא פ' דם חטאת והא דלא קתני נותן טעם גבי כלי אבנים דכבר תנא ליה גבי קדשים קלים וכן מצינו בתוספתא דע"ז פ' בתרא ששונה מדיחן במקום מגעילן דקתני הלוקח כלים מן העכו"ם הכוסות והצלוחיות מדיחן בצונן היורות והקומקמוסין מדיחן. השפודין והאיסכלאות מלבנן. [התרומה סימן ס"ד]. דין גבינות ישראל אם נעשו בדפוסי הגוים שעשו כבר הגוים בהם גבינותיהן מותרין בדיעבד.
